תמ"ש 5650-05-16

תקציר

בית המשפט דחה את התביעה בהליך הראשון וקיבל את התביעה בהליך השני. התביעה הראשונה נסובה סביב פיסת קרקע שזכויות הבעלות בה היו שנויות במחלוקת. התובעים טענו כי המנוחה, אמם, היא בעלת הזכויות במקרקעין על בסיס הסכם חתום. הנתבעים, בעלה לשעבר של המנוחה ובת זוגו החדשה, טענו כי הזכויות מעולם לא הועברו למנוח ולכן לא יכלו לעבור בירושה לתובעים. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי ההסכם מעולם לא בוצע וננטש. יתר על כן, המנוחה הצהירה בעבר בפני הרשויות כי אין לה זכויות בקרקע, דבר שסתר את טענת התובעים. השופטת מצאה גם סתירות בגרסאות התובעים והעדים לאירועים והגיעה למסקנה כי ההורים והמנוח לא פעלו למימוש ההסכם במשך תקופה ארוכה. התביעה השנייה התייחסה למצבה הנפשי של המנוחה כאשר חתמה על מסמכי ההעברה לבעלה לשעבר הנתבע. התובעים טענו כי המנוח לא היה כשיר והושפע שלא כדין. הנתבעים טענו כי היא כשירה וחתמה על המסמכים מרצונה החופשי. בית המשפט מינה מומחה שסבר כי המנוח ככל הנראה איבד את כושרו הקוגניטיבי והשכלי עד תחילת שנת 2012. השופטת הסכימה עם המומחה ומצאה ראיות נוספות לכך שהמנוחה אכן הייתה לקויה קוגניטיבית בעת שחתמה על מסמכי ההעברה בספטמבר 2012. השופט הגיע למסקנה כי התובעים הצליחו להוכיח את טענתם וכי מסמכי ההעברה בטלים ומבוטלים. לפיכך, הזכויות במקרקעין נותרו בעיזבון המנוח, מה שאומר שתביעת התובעים במקרקעין נכשלה. כל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו, והשופט התיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.