בר"מ 10360/06

תקציר

המבקשת, שבבעלותה נכס פנוי באזור תעשייה, ערערה על החלטת ועדת הערר של המועצה האזורית שער הנגב בעניין הארנונה הנגבית על רכושה. הנכס, שהיה בעבר בית אריזה, סווג כתעשייתי ולכן חויב במס בשיעור גבוה יותר. המבקש טען כי יש למסותו כמבנה עזר חקלאי – השיעור הנמוך ביותר האפשרי – מאחר שלא נעשה בו שימוש. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את ערעורה, ואישר את החלטת ועדת הערר כי יש לחייב את הנכס במס לפי סיווגו התעשייתי המקורי. לאחר מכן הגיש המבקש רשות ערעור על פסק דין זה, שגם הוא נדחה. בית המשפט מצא כי פסקי הדין הקודמים עליהם הסתמכה המבקשת אינם תומכים בעמדתה וכי לא ניתן לשנות באופן סביר את סיווג הנכס למבנה עזר חקלאי, שכן הוא אינו ממוקם על קרקע חקלאית ומעולם לא שימש לחקלאות. בנוסף, ציין בית המשפט כי המבקשת לא הסבירה די הצורך מדוע הנכס נותר ריק ודחה את טענותיה כבלתי סבירות. משלא הוצגו טיעונים חדשים וכבר נקבע פסק דין קביל, החליטה השופטת שלא להיעתר לבקשת רשות הערעור ובכך אישרה את פסק הדין המקורי.