רע"א 7563/15

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על צו מניעה זמני והקפאת נכסים שהורה עליה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המשיב קיבל מהעותר הלוואה בסך 3.8 מיליון ₪ וגילה לכאורה כי הונו אותו. כתוצאה מכך, הגישה המשיבה בקשה לצו מניעה זמני וצו עיכוב יציאה מהארץ שהופנה כלפי המבקשת (החברה שנטען כי הייתה מעורבת בתרמית). בית המשפט המחוזי נעתר תחילה לבקשה לצו מניעה זמני ללא דיון, והורה למבקש להשיב בתוך פרק זמן קצוב. אלא שהמבקש לא השיב, ובית המשפט המחוזי ביטל את הדיון והותיר על כנו את צו המניעה הזמני. לאחר מכן ביקש המבקש עיון חוזר בצו המניעה, שנדחה על ידי בית המשפט המחוזי, ולאחר מכן ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון, לאחר ששקל את הבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, פסק לטובת המבקש. נפסק כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שביטל את הדיון בבקשה לסעד זמני בשל הימנעותו של המבקש מלהשיב. על פי תקנות סדר הדין האזרחי, בית המשפט מוסמך לקיים דיון במעמד הצדדים, ואי תגובת המבקש אינה יכולה לשלול את הדרישה לדיון. זאת ועוד, נטל ההוכחה במקרה זה היה מוטל על המשיבים, והם נדרשו להציג תחילה את ראיותיהם. הימנעותו של המבקש מלהגיב עשויה להיות בעלת משקל בתהליך קבלת ההחלטות, אך אינה מייתרת את הצורך בשימוע. משכך, קיבל בית המשפט העליון את הערעור, ביטל את החלטות בית המשפט המחוזי מיום 7.10.2015 ומיום 1.11.2015 והורה לבית המשפט המחוזי לקיים דיון בבקשה לסעד זמני. צו המניעה הארעי שניתן בעבר היה אמור לעמוד בתוקפו עד למתן החלטה חדשה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון לא פסק הוצאות לאף אחד מהצדדים. פסק דין זה ניתן ביום 15.12.2015.