ע"ע 438/06

תקציר

ערעורו של מר גלפנד, אשר נדחה מחברת החשמל, התקבל באופן חלקי, ואילו ערעור חברת החשמל נדחה. טענתו של מר גלפנד כי ביצע עבירות משמעת, קרי הגשת דוחות לא אמינים על שעות עבודתו, התקבלה. טענתו בדבר בטלות השעייתו הראשונה, מספטמבר 2000 ועד ינואר 2001, נדחתה מאחר שלא הוכח כי היה זכאי להפרשי שכר כלשהם לתקופה זו. מר גלפנד גם לא הצליח להוכיח את טענתו לפערי שכר הנובעים מתקופת השעיה זו. בית הדין קבע כי ההליכים המשמעתיים בהם נקטה חברת החשמל תקפים, למרות שלא צוינו במפורש בחוקת העבודה, שכן בפועל הם ננקטו הן על ידי החברה והן על ידי נציגי העובדים, ובכך אימץ אותם כהסדר קיבוצי בילטרלי. ההשעיה הראשונה נמצאה חסרת תוקף מאחר שחברת החשמל לא פעלה לפי הנוהל שצוין, אך זו נחשבה לא מהותית שכן היא בוטלה בסופו של דבר. טענותיו של מר גלפנד נגד הרכב ועדת המשמעת וזכות הטיעון שלו נדחו, שכן הוא לא העלה אותן במועד ובית הדין מצא כי זכויותיו בעניין זה נשמרו. בית הדין אישר גם את חומרת העונש שהוטל על ידי ועדת המשמעת, שהיה השעיה של שישה חודשים והחזר שכר ששולם ביתר. ההחזר הוחזר למר גלפנד, שכן הניכוי משכרו לא נחשב קנס אלא התחייבות להחזר תשלומים מופרזים. הצבתו של מר גלפנד לתפקיד מחסן לאחר השעייתו, ופיטוריו לאחר מכן, נמצאו בלתי חוקיים, שכן חברת החשמל פעלה בחוסר תום לב בכך שלא נתנה לו הזדמנות אמיתית להשתלב בתפקיד החדש. פיטוריו לא פעלו בהתאם לעקרון תום הלב, ובית הדין קבע כי חברת החשמל הייתה צריכה לנסות למצוא לו תפקיד חלופי שיתאים למצבו הרפואי. כסעד, פסק בית המשפט לגלפנד פיצוי כספי בסך ארבע משכורות בסך 25,736 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום סיום העסקתו. כמו כן חויבה חברת החשמל לשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל. תביעותיו של מר גלפנד לתשלום דיפרנציאלי עבור תקופת ההשעיה הראשונה ולפיצויי פיטורים נדחו. ערעורה של חברת החשמל על חובתה לשלם למר גלפנד שכר עבודה לתקופה מסוימת וחישוב הפרשי דמי ההודעה נדחתה, שכן בית המשפט אישר את קביעות הערכאה הנמוכה יותר. הסכום שנוכה משכרו של מר גלפנד כהחזר יוחזר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הניכוי.