ע"ע 600015/98

תקציר

המערער, עובד מדינה בדימוס, ביקש להגדיל את קצבת הפרישה שלו על בסיס שינוי במבנה הדרגות בשירות המדינה שחל לאחר פרישתו. המערער פרש לגמלאות בדרגה הגבוהה ביותר האפשרית, 4א+, בשנת 1993. שנה לאחר מכן נחתם הסכם קיבוצי, ששינה את מבנה הדרגות והציג שלוש דרגות חדשות. המערער טען כי יש לחשב את הפנסיה שלהם על בסיס דרגת השיא החדשה, א+6, המוצמדת לתפקידם הקודם. בתי המשפט, לרבות בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה, דחו את טענות המערערת. הם קבעו כי הגורם הקובע לחישוב הפנסיה הוא הדרגה בעת הפרישה, שעמדה על 4א+. זאת ועוד, ההסכם הקיבוצי, שנכנס לתוקפו לאחר פרישת המערערת, לא חל עליהם. המערערת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אשר דחה אף הוא את הערעור, תוך הסכמה עם הערכאות הנמוכות יותר כי הפנסיה צמודה לדרגה שנקבעה בעת הפרישה. בית הדין הסביר כי מטרת ההסכם הקיבוצי הייתה להתאים את שכרם של העובדים הנוכחיים ולא התכוון לשנות את הפנסיה של הגמלאים. בנוסף, ההסכם לא הבטיח קידום אוטומטי ל-A+6 לעובדים כמו המערערת. בית המשפט הדגיש כי החלטת התיאום של ועדת השירות, שהעניקה למערער העלאה בדרגה אחת, הייתה סבירה וחוקית. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא היה מקום לחייב את המערערת בהוצאות משפט. משכך, הוראת ההוצאות בהחלטה הקודמת בוטלה.