בש"פ 5092/11

תקציר

בעניין משפטי זה ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, שאישר פסיקה קודמת של בית המשפט המרכזי לתעבורה ששללה את רישיון הנהיגה שלו עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו בגין גרימת מוות ברשלנות. כתב האישום נבע מאירוע בו המבקש, בעת שנהג במשאית, לא נכנע להולך רגל במעבר חצייה, וכתוצאה מכך נהרג הולך הרגל. בתחילה דחה בית המשפט לתעבורה את החזרת רישיונו של המבקש, בנימוק של חזקת מסוכנות בשל חומרת העבירה ונתמך בסעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה, המאפשר שלילת רישיון במקרים כאלה עד לסיום ההליכים המשפטיים. למרות שהמבקש טען להשבה על סמך פסיקה קודמת (צעלוק נ' מדינת ישראל), אשר לטענתו הגבילה את השלילה לשישה חודשים, בית המשפט מצא תקדים זה בלתי רלוונטי בשל תיקונים בפקודת התעבורה. לאחר מכן, ערעורו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מאשר את חזקת המסוכנות ואינו מכיר בהגבלת זמן על פסילת רישיון עד לסיום התיק. גם בקשת המבקש לערעור נוסף נדחתה ללא דיון, שכן בית המשפט קבע כי אין בה כדי לעורר שאלה משפטית משמעותית. בית המשפט הסכים עם פסיקות קודמות, וציין כי המבקש לא הצליח לסתור את חזקת הסכנה בכביש. בעקבות זאת נדחתה הבקשה, מה שחיזק את תיקוני החקיקה המאפשרים שלילת רישיון עד להכרעת הדין במקרה של מוות.