ת"א 22049-06-12

תקציר

התובע, שעבד כנגר אצל הנתבעים, תבע אותם בגין רשלנות, בטענה כי מחלת הריאות שלו נגרמה כתוצאה מחשיפה לחומרי עץ וחומרים מסוכנים במקום העבודה, במיוחד בסביבה שאינה מאווררת כראוי. עם זאת, בית הדין לא מצא ראיות התומכות בטענה כי מחלתו של התובע נגרמה כתוצאה מחשיפה לאבק עץ או כי תנאי העבודה היו אחראים למחלתו. הראיות שהוצגו, לרבות בדיקת רקמת ריאה, הצביעו על כך שהגורם למחלה היה בסבירות גבוהה יותר חשיפה לגורמים חיצוניים שאינם קשורים לנאשמים. זאת ועוד, דבריו של התובע עצמו שנאמרו בעת גילוי מחלתו סתרו את טענותיו בדבר חשיפה משמעותית לאבק עץ בחלל סגור. אופי עבודתו, כפי שתואר על ידי עדים ומסמכים, הצביע על כך שמשימותיו העיקריות כללו תיקונים כלליים ולא עבודות נגרות נרחבות. היעדר ראיות המוכיחות קשר סיבתי בין עבודתו של התובע לבין מחלתו הביא את בית המשפט לדחות את התביעה. החלטה זו הושפעה גם מכך שהתובע כבר קיבל הטבות משמעותיות מהמוסד לביטוח לאומי, וכל פיצוי שייפסק יקוזז מהטבות אלה, יחד עם תשלומים אחרים שקיבל. בנוסף, ציין בית המשפט כי התביעה הייתה צריכה להיות מופנית כלפי מדינת ישראל בלבד, שכן הנתבע הראשון היה חסר אישיות משפטית. למרות שדחה את התביעה, בית המשפט ויתר על ההוצאות, בהתחשב בנסיבותיו של התובע.