פר"ק 56504-02-16

תקציר

פסק הדין מקבל בחלקו את התנגדות המשיבים לחישוב החוב המגיע לעותרת, גמלא. החוק תומך בגביית מע"מ על ריבית על ידי גמלא כהגדרתה בסעיף 1 לחוק הריבית. זה כולל כל תמורה שניתנה בקשר להלוואה, ללא קשר לשמה, למעט הפרשי הצמדה. עם זאת, חובת תשלום המע"מ מוטלת על הלווה, ולא על גמלא. התמורה הנוספת שעל המשיבים לשלם, לרבות מע"מ על ריבית, נחשבת לריבית לפי חוק הריבית ומפרה את שיעור הריבית המרבי שנקבע בהסכם ההלוואה. באשר לגביית ריבית חוזית לאחר 16.2.2016, ההחלטה מבהירה כי קביעת הריבית הקודמת עד למועד זה לא משמעה הפסקת צבירת הריבית לאחר מכן. המשכון משמש גם כערובה לריבית המגיעה, גם לאחר תחילת הליכי חדלות פירעון. לפיכך, גמלא, כנושה מובטח, רשאית לדרוש ריבית חוזית על החוב המובטח. עוד קובעת ההחלטה כי יש לייחס את התשלום החלקי ששילמו המשיבים באופן שונה מזה שביצעה גמלא, תוך חלוקה יחסית בין חוב הקרן לחוב הריבית, כפי שנקבע בהסכם ההלוואה. חישוב מחדש של החוב נדרש ללא הוספת מע"מ לרכיב הריבית. לבסוף, גמלא נדרשת לשאת בהוצאות המשיבים, נוכח ההפחתה המשמעותית בחוב הנתבע, והיא רשאית לנכות סכום זה מסך חובם של המשיבים. החלטה זו מהווה הפחתה משמעותית בחוב המשיבים לגמלא, אותו יש לחשב מחדש בהתאם לעקרונות המתוארים.