בג"צ 1782/19

תקציר

בית המשפט דן בעתירה שערערה על ההחלטה שלא להעמיד לדין את אל"מ שומר, למרות מעורבותו בתקרית ירי קטלנית שנבעה מאי ציות להוראות הפתיחה באש. לאחר עיון בכל החומרים, לרבות בתקנות חסויות, הסכים בית הדין לדחות את העתירה, וקבע כי השיהוי המשמעתי בקידומו של אל"מ שומר ראוי בנסיבות העניין. פסק הדין הדגיש את הקושי בהכרעה בהחלטות צבאיות והדגיש כי שיקול הדעת בהחלטות מבצעיות נתון בראש ובראשונה לרשויות הצבא, אלא אם כן מדובר בחוסר תום לב או בחוסר סבירות קיצוני. השוואות נערכו למקרים בינלאומיים דומים שבהם זוכו חיילים בתנאים מאתגרים, מה שחיזק את העובדה שחריגות בלהט הלחימה אינן שוות בהכרח לרשלנות פושעת, אלא אם הן חמורות במיוחד. בית המשפט הכיר בחוסר עקביות בעדויות והדגיש את ההקשר המבצעי – אירועים מסוכנים המתפתחים במהירות עם איומים מיידיים – שעיצב את תגובת הכוח. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין טעויות בשיקול הדעת לבין רשלנות פושעת בפעולות צבאיות, וציין השפעות שליליות אפשריות של ענישת יתר על היעילות והמורל הצבאיים. פסק הדין הדגיש את תפקידן המרכזי של סנקציות פיקודיות כהרתעה וכאיתות לציות עתידי לתקנות, ובסופו של דבר תמך באיפוק של היועץ המשפטי לממשלה מפני העמדה לדין פלילי ותמך באי-התערבות שיפוטית בהתחשב בטיפול סביר של רשויות הצבא והמשפט.