עת"מ 23874-08-23

תקציר

השופט החליט לדחות את העתירה שערערה על החלטת ועדת המכרזים של חברת החשמל. המכרז המדובר היה למכירת תחנת הכוח אשכול. העותרת, שהגישה את ההצעה השנייה הכי נמוכה, ביקשה לפסול את ההצעה הזוכה של דליה אנרגיה ולהכריז על עצמה כזוכה. לחילופין, ביקשה העותרת לבחון מחדש את ההצעות על ידי ועדת המכרזים. בעתירה נטען כי הצעתה הזוכה של דליה אינה ריאלית וכי היה מקום לאפשר לה להגדיל את הצעתה בשלב התמחור, ולא לבטל את המכרז כולו. השופט מצא כי שוויה של תחנת אשכול עלה בהרבה על הצעת העותרת בכ-2 מיליארד שקל לפחות, וכי קיימות אינדיקציות מספיקות לתמיכה בקביעה זו. השופט קיבל את עמדת חברת החשמל לפיה שווי התחנה עומד על לפחות 9 מיליארד שקל. השופטת הדגישה את חשיבות התרשמותם של חברי ועדת המכרזים, שמצאו כי הצעתה של דליה הייתה כנה ובתום לב, בניגוד לזו של העותרת, שנחשבה בלתי ריאלית ובלתי סבירה. כמו כן, השופטת קיבלה את הסברה של חברת החשמל כי מודל הצללים אינו מהווה אינדיקציה לשווי התחנה וכי הוועדה פעלה באופן סביר בביטול המכרז ובהחלטה לערוך שלב תמחור חדש עם כל המציעים, לרבות דליה. השופט ציין את אופיו המורכב והגמיש של המכרז ואת שיקול הדעת הרחב המוקנה לוועדת המכרזים על פי תנאי המכרז ודיני המכרזים. החלטת הוועדה שלא להדיר את דליה מהתחרות נמצאה סבירה, בהתחשב בהתנהלות העותר, בתום ליבה של דליה ובאינטרס הציבורי. השופט הגיע למסקנה כי התערבות בהחלטת הוועדה אינה מוצדקת, במיוחד בהתחשב בהשלכות הכלכליות המשמעותיות ובלוחות הזמנים הצפופים להעברת החזקה. לבסוף הדגישה השופטת כי טענות העותרת בדבר התחבולות הנטענות של דליה לא הוכחו, וכי חוסר יכולתה של דליה לממן את ההצעה הזוכה נבע מנסיבות שאינן בשליטתה. לפיכך נדחתה העתירה, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.