ת"א 24251-11-21

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד עיריית באר שבע, בבקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו אינו חייב לעירייה הוצאות הנובעות מהליכים משפטיים הקשורים לאגרת שילוט. התובע הודה בחוב הקשור להליכים האחרונים, אך טען כי העירייה חייבת לו כספים מפסק דין משנת 1998, שלטענתו קיזז חוב זה. הנתבע, לעומת זאת, טען כי החוב לשנת 1998 שולם והביא תצהיר מרואה החשבון העירוני לתמיכה בכך. התובעת לא חקרה עדה זו חקירה נגדית, וקיבלה את עדותה כאמת. יתר על כן, הסיכוי שהעירייה לא תשלם את החוב במשך למעלה משני עשורים היה נמוך, במיוחד בהתחשב במקצועו של התובע כעורך דין. בית המשפט צידד בנתבע, והגיע למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח כי החוב משנת 1998 נותר ללא תשלום. בנוסף, התמהמהותו של התובע בנקיטת פעולות גבייה כלשהן במשך שני עשורים העלתה תהיות לגבי תביעתו. חזקת התקינות פעלה אף היא לטובת הנתבע, שכן התובע לא הביא ראיות מספיקות לסתור את פעולות העירייה. גם פסיקה קודמת בין אותן מפלגות תמכה בעמדת העירייה. יתר על כן, בית המשפט סירב לקשור בין שני החובות, והסכים עם הנתבע כי טענת התובע לגבי החוב הישן אינה סבירה. בעקבות זאת נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.