עת"מ 35667-04-17

תקציר

העותרים עתרו נגד החלטת העירייה להקצות קרקע לבית כנסת, בטענה כי השטח שהוקצה היה מופרז וכי ההליך התנהל באופן לא תקין. הם טענו כי שטח המגרש לא יעלה על 500 מ"ר, וטענו לשורה של כשלים בתהליך ההקצאה, לרבות חוסר שקיפות ואי ביצוע בדיקת נאותות ראויה לגבי יכולותיהם הפיננסיות של הגורמים להם הוקצתה הקרקע. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות העותרים. נקבע כי המדריך להקצאת שטחים ציבוריים, שהגביל את שטח ההקצאה לבית כנסת ל-500 מ"ר, אינו הוראה מנהלית מחייבת, ובמקרה זה העירייה הפעילה באופן סביר את שיקול דעתה בהקצאת שטח גדול יותר של 1,575 מ"ר, בהתאם לצרכי האוכלוסייה המקומית ולתוכניות הגידול העתידיות. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו לבקר את תבונתה של ההחלטה המנהלית אלא להעריך את חוקיות ההליך. בפסק הדין הודגש כי ניתנה לעותרים הזדמנות מספקת להשמיע את התנגדותם לאורך כל הליך ההקצאה וכי הליך העירייה היה סביר והתנהל כראוי. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת העירייה בנוגע לגודל המבנה, מה גם שערעור על החלטת ועדת הערר היה תלוי ועומד. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעירייה הורשתה להמשיך בהקצאת הקרקע, ללא כל צו להוצאות.