ע"פ 8800/96

תקציר

פסק הדין דן בעניינה של נערה פינית בת 16 פגועת נפש שביקרה את אביה בישראל. בליל 8.8.95 עזבה את בית הוריה והגיעה לעכו, שם נפלה קורבן לריבוי עבירות מין שביצעו המערערים. המערערים, איברהים, חמודי, סרחאן שמלנה, חנא נשאשיבי, אשרף ג'ריס, מתיל עודה וחוסאם חטיב, הורשעו על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה באונס ובמעשה סדום. בית המשפט הסתמך על עדויות הקורבן והודאות המערערים במשטרה, והרשיע אותם לפי סעיפים 345(א)(1) ו-345(א)(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכן סעיף 347(א)(ב). ההגנה טענה כי הקורבן הסכימה למפגשים, אך טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט, אשר הדגיש את ניצול הליקוי הנפשי של הקורבן. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים י' זמיר, ד' ביניש וי' גולדברג, אישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומצא כי די בראיות כדי להגיע למסקנה כי המערערים ניצלו את מצוקתה הנפשית של הנפגעת ואת חוסר יכולתה להתנגד. עדות המומחה והתנהגותה של המתלוננת אישרו את הליקוי השכלי שלה, ואת מודעותם של המערערים לכך. בית המשפט קיבל גם את נכונות התביעה לבסס את ההרשעה אך ורק על סעיף 345(א)(4), המגן על לקויי נפש מפני ניצול. באשר לעונשים, בחר בית המשפט שלא להתערב בעונשים שנגזרו על מרבית המערערים, שהיו ברובם עונשי מאסר שנעו בין 4 ל-9 שנים. עם זאת, עונשם של חנא, שהיה קטין בעת ביצוע העבירה, ועדנאן, שלא השתתף ישירות במעשים המיניים אך סייע וסייע, הופחת. ערעוריהם של אבראהים, מתיל, חוסאם, חמודי, סרחאן, אשרף ואחמד על חומרת עונשם נדחו, ואילו ערעוריהם של חנא ועדנאן התקבלו, וכתוצאה מכך נגזרו עליהם 30 חודשי מאסר ו-11 חודשי מאסר, בהתאמה. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת ביניש, הדגיש את חומרת העבירות, ואפיין את התנהלות המערערים כניצול ציני ואכזרי של פגיעותה של הקורבן. השופט י' זמיר והשופט י' גולדברג הסכימו עם ההחלטה.