ת"א 33757-12-22

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, ובהתבסס אך ורק על הנתונים שהוצגו: **ניתוח משפטי: בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו 33757-12-22, רבוע כחול נדל"ן בע"מ נ' א.נ.מ.נ מוריה הר הצופים ירושלים (2018) בע"מ ואח'** **1. מהות המחלוקת והסעד הזמני:** ההחלטה עוסקת בבקשת הנתבע, מר אמיר ח'יר, לביטול צו עיקול זמני שהוטל על נכסיו, לבקשת התובעת, רבוע כחול נדל"ן בע"מ. התובעת טוענת להפרה יסודית של הסכם מכר מקרקעין, הכוללת אי-המצאת חשבוניות מס במועד, דבר העלול למנוע ממנה ניכוי מס תשומות בהיקף של כ-20.6 מיליון ש"ח, וכן אי-החזרת יתרת תמורה בסך כ-951 אלף ש"ח. התובעת עתרה לסעד של צו עשה להנפקת חשבוניות וכן לסעד כספי בגין רכיב המע"מ והפרשי הצמדה וריבית. בקשת העיקול נועדה להבטיח את יכולתה של התובעת לגבות את הסכום הנתבע, ככל שתביעתה תתקבל. **2. עילות התביעה המרכזיות וההפרות הנטענות:** * **אי-המצאת חשבוניות מס:** התובעת טוענת כי החברה (הנתבעת השנייה, אשר הנתבע הוא בעל השליטה והדירקטור המרכזי בה) לא המציאה לה חשבוניות מס בגין התשלומים שבוצעו עבור רכישת המקרקעין, כנדרש בסעיף 8.3 להסכם המכר. אי-המצאה זו מהווה, לשיטתה, הפרה יסודית של ההסכם והדין, ובפרט פוגעת ביכולתה לנכות את מס התשומות. * **החזרת יתרת תמורה:** התובעת טוענת גם לאי-החזרת יתרת סכום ששולם ביתר עבור פירעון הלוואה, בסך של כ-951 אלף ש"ח, בגינו מתנהל הליך נפרד בבית משפט השלום. * **חוסר תום לב והתנהלות זדונית:** התובעת טוענת כי אי-המצאת החשבוניות, בניגוד להתחייבות בדין ובהסכם, וחלוף זמן ניכר ללא מענה, מלמדים על התנהלות זדונית וחוסר תום לב מצד החברה והנתבע, וכי הנתבע הוא "הרוח החיה" מאחורי התנהלות זו. **3. טיעוני הנתבע לבטול העיקול:** * **החשבונית הופקה ונשלחה:** הנתבע טוען כי החשבונית הופקה ביום 1.9.2022 ונשלחה לתובעת בדואר, וכי די בכך כדי לסלק את התביעה. הוא אף צירף לבקשתו עותק של החשבונית ודיווח למע"מ. * **הנתבע אינו "עוסק" לחיוב בחובה להוצאת חשבונית:** הנתבע טוען כי הוא אדם פרטי וכי החובה להוצאת חשבונית מוטלת על החברה בלבד. * **הסעדים המבוקשים סותרים:** הנתבע טוען כי סעד הצו עשה (להנפקת חשבונית) סותר את הסעד הכספי (לתשלום המע"מ), ואם יתקבל הראשון, השני מתייתר. * **היעדר ראיות להכבדה:** הנתבע טוען כי התובעת לא הציגה ראיות מספקות לחשש שאי-מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין. * **חוסר ניקיון כפיים ושיהוי:** הנתבע העלה טענות לגבי חוסר ניקיון כפיים של התובעת ושיהוי בהגשת הבקשה. **4. עיקרי הכרעת בית המשפט והעקרונות המשפטיים:** * **התובעת לא קיבלה את החשבונית המקורית:** בית המשפט קובע כי שוכנע שהתובעת לא קיבלה את החשבונית המקורית, וכי המסמך שהוצג על ידי הנתבע הוא "העתק משוחזר" שנמסר מאוחר מדי. * **תמיהות סביב הנפקת החשבונית:** בית המשפט מעלה ספקות משמעותיים לגבי תקינות תהליך הנפקת החשבונית, מועדה, ומשלוחה. הוא מתבסס על מספר נקודות: * **התעלמות מפניות:** מכתב מעורך דינה של התובעת מיום 4.10.2022, שדרש חשבוניות, לא זכה למענה. * **היעדר אסמכתאות למשלוח:** הנתבע לא צירף כל אסמכתא להוכחת שליחת החשבונית בדואר. * **דרך משלוח לא סבירה:** חשבונית בסכום כה גבוה (20.6 מיליון ₪) לא הייתה אמורה להישלח בדואר רגיל, אלא במסירה אישית או באמצעות שליח מיוחד. * **שתיקה בתצהיר:** הנתבע נמנע מלפרט בתצהירו את נסיבות הנפקת החשבונית, ושתיקתו זו פועלת לחובתו. * **החברה לא שילמה מע"מ עסקאות:** התגלה כי החברה לא שילמה את מע"מ העסקאות בגין העסקה, למרות שהתובעת העבירה את מלוא התשלום, כולל רכיב המע"מ. הדבר מעלה חשד כי החשבונית לא נמסרה במכוון להסתרת אי-התשלום. * **הוצאה באיחור:** גם אם נניח שהחשבונית הוצאה ב-1.9.2022, קיים ספק אם הדבר נעשה במועד הנדרש לפי חוק מע"מ (14 יום ממועד החיוב במס), בהתאם לתאריכי התשלומים. * **אחריותו האישית של הנתבע:** בית המשפט מוצא עילה להטיל אחריות אישית על הנתבע, שכן: * הוא היה דירקטור יחיד ובעל שליטה בחברה במועדים הרלוונטיים. * הוא ניהל בפועל את המשא ומתן והיה אמון על יישום ההסכם. * התנהלות החברה, לכאורה, נעשתה בזדון. * הוא ביצע שינויים אחרונים בהרכב הדירקטוריון, ככל הנראה במטרה להרחיק עצמו מהחברה. * הוא נחקר אישית על ידי רשויות מע"מ בנוגע להוצאת החשבונית. * הוא נוהג ב"ערבוביה" של חברותיו, ואינו מספק תשובות ברורות לגבי היעלמות כספי המע"מ. * העובדה שהחברה לא שילמה את המע"מ, קופתה ריקה, והוא נמצא בחו"ל ללא תאריך חזרה קבוע, מחזקים את החשש מפני הקושי לגבות פסק דין עתידי. * **הכבדה על ביצוע פסק הדין ומאזן הנוחות:** בית המשפט קובע כי התובעת הוכיחה את יסוד ההכבדה, שכן החברה לא שילמה את המע"מ, קופתה ריקה, והנתבע שוהה בחו"ל. מאזן הנוחות נוטה להותרת העיקול. * **בטוחות:** בית המשפט מציין כי התובעת הפקידה בטוחות בסך 700,000 ₪, סכום סביר לפיצוי הנתבע ככל שיתברר שלא היה מקום לעיקול. * **דחיית טענת השיהוי:** בית המשפט דוחה את טענת השיהוי, שכן התובעת פעלה באופן עקבי לקבלת החשבוניות, ורק לאחרונה התברר לה כי קיים חשש לאי-סדרים. **5. חידושים ודגשים משפטיים:** * **אחריות אישית של דירקטור/בעל שליטה:** ההחלטה ממחישה את האפשרות להטיל אחריות אישית על דירקטור ובעל שליטה בחברה, במקרים של התנהלות פסולה, התחמקות מחובות, וחשד לשימוש לרעה במבנה התאגידי ("ערבוביה" של חברות). בית המשפט רואה מעבר למעטה התאגידי כאשר יש חשד להתנהלות זדונית או התרשלות קיצונית. * **בחינת נסיבות הנפקת מסמכים מהותיים:** בית המשפט מקדיש תשומת לב רבה לבחינת נסיבות הנפקת חשבונית מס, אשר לה ערך כספי משמעותי (מעל 20 מיליון ₪). הוא בוחן לא רק את עצם קיומו של המסמך, אלא גם את אמינותו, תקינותו, מועד הוצאתו, הדרך בה הומצא, וההקשר הכללי של העסקה והצדדים. * **עקרון תום הלב וחובת ההגינות:** ההחלטה מדגישה את חשיבותם של עקרונות תום הלב וההגינות, וכי אי-המצאת חשבוניות, גם אם "הופקה" על הנייר, מהווה הפרה של חובות אלו, בפרט כאשר היא פוגעת ביכולת הצד השני לממש את זכויותיו. * **הערכת סיכויי תביעה וחשש להכבדה לצורך סעד זמני:** ההחלטה מפרטת את השיקולים לבחינת בקשה לעיקול זמני: קיומה של עילת תביעה לכאורה (ראיות לכאורה), והוכחת יסוד ההכבדה (חשש שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק דין). בית המשפט מאזן גם את מאזן הנוחות בין הצדדים. * **תפקיד רשות המסים:** ההחלטה מראה כי בית המשפט פונה גם לרשויות הרלוונטיות (מע"מ) לקבלת עמדה, אך במקרה זה, רשות המסים לא יכלה להביע עמדה נחרצת בשלב זה, דבר שהותיר את הבדיקה בידי בית המשפט. * **התנהלות התובעת:** התובעת הציגה התנהלות עקבית ופרואקטיבית, באמצעות עורכי דינה, בניסיון לקבל את החשבוניות, ורק לאחר מיצוי הפניות, פנתה לבית המשפט. התנהלות זו תרמה להתרשמות בית המשפט כי היא פעלה בתום לב. **6. סיכום:** בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בהחלטתו, אינו מבטל את צו העיקול הזמני, ומותיר אותו על כנו עד להכרעה בתביעה העיקרית. ההחלטה מבוססת על שורה ארוכה של תמיהות וחשדות הנוגעים לאמינות תהליך הנפקת החשבונית, אי-הוכחתה כראוי, וחשש להתנהלות פסולה מצד החברה והנתבע, כולל טענות לאחריות אישית של הנתבע. כמו כן, בית המשפט מוצא כי התובעת הוכיחה חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק דין עתידי, ומאזן הנוחות נוטה להותרת העיקול. ההחלטה מהווה דוגמה ליישום עקרונות משפטיים כגון אחריות אישית, תום לב, וחשיבות הוכחת תקינותם של מסמכים מהותיים, לצורך מתן סעדים זמניים.