דנ"א 6039/19

תקציר

בפרשת בע"מ 6046/18 קבע בית המשפט העליון כי הוריו של בן שנפטר אינם יכולים להשתמש בזרעו כדי להפרות חבר ילדות של אחות בנם המנוח, הפועלת כאם פונדקאית. המנוח לא הותיר אחריו צוואה ביולוגית ולא הפקיד את זרעו לפני מותו בטרם עת. פסק הדין דחה ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי לפיה בית המשפט לענייני משפחה לא התייחס במידה מספקת לשאלת חזקת הצוואה של המנוח. שופטי בית המשפט העליון, הנדל, ברון ומינץ, הדגישו כי יש לכבד מעל לכל את רצונו המפורש של המנוח, ובהיעדר זה יש לנסות להוכיח את רצונו המשוער. אם למנוח היה בן זוג קבוע, קיימת הנחה כי רצונו המשוער יהיה להביא איתה ילדים לעולם. במקרה זה, מאחר ולמנוח הייתה ארוסה בעת מותו, עומדת החזקה כי רצונו היה להביא איתה ילדים לעולם. עוד ציינו השופטים כי נסיבותיו החריגות של מקרה זה אינן סותרות את הנחיית היועץ המשפטי לממשלה הקיימת בדבר שימוש בזרע לאחר המוות, והתשתית העובדתית אינה תומכת ברעיון כי המנוח היה מעוניין שזרעו ישמש להפריה לאחר מותו, מחוץ למערכת היחסים שלו. משכך, דחה בית המשפט העליון את הבקשה לדיון נוסף, והדגיש כי פסק דינו הקודם לא נועד ליצור תקדים חדש אלא להחיל הלכה קיימת. הבקשה נדחתה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה.