ע"א 51/81

תקציר

פסק הדין נסוב סביב הסכם גירושין בין אב לאם, הנוגע למשמורת ומזונות ילדם הקטין, ותוקפו של סעיף שיפוי בו. האב טען כי ההסכם, לרבות סעיף השיפוי, צריך להיות מחייב, ואילו האם טענה כי הוא אינו תקף, שכן הוא נעדר את אישור בית המשפט ופוגע באופן משמעותי בזכויות הילד למזונות. בית המשפט העליון פסק לטובת האם וקבע כי בעוד שהסכם גירושין שאושר על ידי בית המשפט חל בדרך כלל על כל הסכם ממון, יש לפרשו מתוך הבנה כי הנסיבות יכולות להשתנות. בית המשפט הדגיש כי אחריותו של הורה למזונות ילדו הקטין נובעת מהדין האישי והסכם בין ההורים אינו שולל את זכותו של הילד לתבוע מזונות. סעיף השיפוי, שנועד לפטור את האב מתשלום מזונות, נקבע כבלתי סביר וחסר תוקף, שכן הוא פגע בזכויות הילד. בנוסף, בית המשפט הבהיר כי אחריות הערבים מוגבלת לחבות החייב ושטר ביטחון מחייב חבות קיימת. לבסוף, בית המשפט הסכים עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה יש לראות בהוצאות מזון תזונתי מיוחד הוצאות רפואיות. בעקבות זאת נדחה הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, והאב חויב לשלם מזונות בסך 200 ₪ לחודש. האב חויב גם בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין.