ה"פ 36495-01-10

תקציר

יורשיו של עטיה ח'ליפה תבעו את האגודה השיתופית החקלאית מושב בן זכאי ואת מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) להכיר בזכויותיו של אביהם המנוח בחלקת אדמה במושב בו התגורר. הנתבעים טענו כי לח'ליפה יש רק זכות מגורים בבית שבחלקה ולא בחלקה עצמה, ולכן לא ניתן לרשת את זכויותיו. בית המשפט קבע כי בניגוד לטענות הנתבעים, זכויותיו של ח'ליפה בחלקה היו עבור "חוות עזר". בית המשפט קיבל את טענת התובעים כי הסכם החכירה בין ח'ליפה לבין מנהל מקרקעי ישראל נחתם אך ורק לצורך קבלת הלוואה לבניית בית על המגרש ואינו משקף את זכויותיה בפועל של ח'ליפה בקרקע. החלקה המדוברת נחשבה לחוות עזר מאז שנות ה-50 והתנהגות הצדדים לאורך השנים הכירה בזכויותיו של ח'ליפה ככזו. עוד קבע בית המשפט כי היה על מנהל מקרקעי ישראל להחכיר את החלקה לח'ליפה בהתאם להחלטת מועצת רמ"י 339, שהתירה החכרת מגרשים לבעלי מקצועות חופשיים שלא היו בבעלותם קרקע חקלאית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי יש לראות בח'ליפה "זכאי להחזיק בחוזה תקף למשק עזר" מכוח החלטה 1178 והוראה 109, המתוות את הליך חתימת חוזה החכירה לחוות עזר. בית המשפט הדגיש כי זכויותיו של ח'ליפה עברו ליורשיו, בין אם ישירות באמצעות החלטה 339 ובין אם באמצעות הסכם החלקה, שקבע כי זכויותיו של חבר בחוות עזר יעברו ליורשיו במקרה של מותם. לבסוף, הורה בית המשפט לרשות מקרקעי ישראל להעביר את זכויותיו של ח'ליפה בחלקה ליורשיו וקבע כי המושב ומנהל מקרקעי ישראל יישאו בהוצאות התובעים ובשכר טרחת עורכי הדין, בסך כולל של 90,000 ₪, שיחולקו ביניהם בהתאם לחלקם היחסי באשמה.