ע"א 86/89

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על זכות העיון בפרטי רישוי הרכב שבידי משרד הרישוי. בנק ביקש פרטים על הבעלים הרשומים של כלי רכב מסוימים, האם יש שעבודים על כלי הרכב והאם הם היו מעורבים בתאונות. משרד הרישוי סירב לבקשה זו, בנימוק של חוקי הגנת הפרטיות, מה שהוביל את הבנק לערער לבית משפט השלום שפסק לטובת הבנק. לאחר מכן ערער המשרד לבית המשפט המחוזי, שאישר את הסירוב בנימוק שהבעלים לא נתנו את הסכמתם לפרסום פרטיהם. בעקבות זאת ערער המשרד לבית המשפט העליון על החלטה זו, בטענה כי היה מקום לדחות את הבקשה הראשונית, וכן כי לא ניתן לערער על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט העליון קבע כי אמנם לבנק אין זכות ערעור לבית משפט השלום לפי דיני הגנת המידע, אך הוא עדיין יכול לערער על ההחלטה המהותית בשאלת הגישה למידע. עוד מצא בית המשפט כי אמנם רישום רכב אינו חובה, אך הוא נוהג נפוץ, והמידע שימושי עבור אנשים המעוניינים לקנות, להשכיר או למשכן רכבים. באשר לבקשה עצמה, מצא בית המשפט כי החוקים הקיימים אינם מצדיקים מסירת המידע המבוקש, וכי על רשות הרישוי להיענות לבקשות מידע של אזרחים בהיעדר כל עילת מרמה. יתר על כן, בית המשפט פירש את ההסכמה שניתנה לרישום רכב ככוללת הסכמה משתמעת לשחרור מידע נלווה. פסק הדין דחה את ערעור המשרד, והורה לו למסור את המידע המבוקש לבנק, תוך ציון הצורך בחוקים ברורים יותר בנושא רישום רכב וגישה לנתונים. ההחלטה חיזקה את הזכות לגשת למידע ציבורי מסוים תוך הדגשת העמימות בתקנות הגנת המידע והתעבורה הישראליות.