ת"א 1059/08

תקציר

התובעים, עזבונו ויורשיו של אלי בורוכוב, הגישו תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, נגד חברת הביטוח הנתבעת בעקבות מותו של בורוכוב בתאונת דרכים. הנתבעת הודתה בחובתה לפצות את התובעים והשאלה היחידה שנותרה לבית המשפט להכריע בה היא גובה הפיצויים. השופט ציין תחילה את עובדות הרקע: בורוכוב נהרג מיד כשאופנועו התנגש ברכב שחצה צומת; הוא היה בן 31 והותיר אחריו אלמנה ושתי בנות קטנות. בורוכוב הועסק כעוזר מנופאי בחברת מנופי אבי תחבורה ואלמנתו עבדה במשרה מלאה כאשת מכירות. לאחר מכן פנה השופט לעדים שנקראו והוצגו ראיות. הנאשם בחר שלא לזמן עדים אלא הגיש מסמכים שונים במקומם. התובעים זימנו שני עדים, שניהם העידו כי בורוכוב היה עובד חרוץ וחרוץ. למרות שהתובעים לא התקשרו לאף אחד מעמיתיו לעבודה של בורוכוב, השופט מצא כי תלושי השכר וראיות אחרות הצביעו על כך שעבודתו של בורוכוב הייתה משביעת רצון. השופט דחה גם את טענות הנתבע כי עברו הרפואי של בורוכוב ועברו התעסוקתי מצביעים על כך שלא היה מתמיד בעבודתו או מקודם. השופט מצא כי הראיות מצביעות על ההפך וכי סביר להניח שבורוחוב היה מרוויח את אותה משכורת עד למועד פסק הדין ומקודם למנופאי בעתיד הקרוב. לאחר מכן קבע השופט את בסיס השכר של בורוכוב ואלמנתו, תוך התחשבות בהפרשות של המעביד והעובד להטבות שונות, ובהנחה ששניהם ימשיכו לעבוד עד גיל 67. עוד קבעה השופטת כי התובעים זכאים לפיצויים לא ממוניים, הפסדי השתכרות בשנים האבודות, אובדן פנסיה וזכויות סוציאליות, אובדן שירותי בעל ואב והוצאות קבורה ואבל. לאחר חישוב סכומים אלה, ניכה השופט את התשלומים ששולמו או ישולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי ומחצית משכרו של המגשר, שהנתבע כבר שילם כמימון ביניים. בסך הכל הורה השופט לנתבע לשלם לתובעים 3,333,850 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין ושכר טרחת עדים, כאשר שני הסכומים ייקבעו בנוסף. סכום כולל זה היה אמור להיות צמוד למדד ולשאת ריבית חוקית מיום פסק הדין ועד לתשלום במלואו.