עב"ל 67806-12-20

תקציר

הערעור נסב על תחולת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי על תביעה לגמלת נכות והאם יש ליישם החלטה קודמת של ועדת הרשות להכיר במערער כנכה הזקוק לגמלאות לתקופה נוספת למרות שלא הוגש ערעור על ידי המוסד. השופטים קבעו כי יש לדחות את הערעור. הם נימקו זאת בכך שהזכויות לגמלת נכות זהות לזכויות להכרה בפגיעה בעבודה, ולכן התביעה לגמלת נכות כפופה לאותן מגבלות כמו תביעה להכרה בפגיעה בעבודה, לרבות הטבות מופחתות בגין עיכוב תביעות כמפורט בסעיף 296. יתר על כן, השופטים הסבירו כי החלטת ועדת הרשות, שהכירה בנכותו של המערער, לא הקנתה לו באופן אוטומטי את הזכות לתשלום הגמלה, מה גם שההחלטה עצמה קבעה כי ההפרשים יועברו בהקדם האפשרי, מה שמעיד על כך שהזכאות עדיין לא נקבעה. לבסוף, השופטים לא קיבלו את טענת המערער כי יש להחיל את תקופת ההתיישנות בעניינו, שכן בית המשפט המחוזי כבר קבע, על סמך עדותו של המערער, כי היה מודע למוגבלותו ולקשר שלה לעבודתו, אך לא נקט כל פעולה. השופטים אישרו את ההחלטה הקודמת, דחו את הערעור והורו למערער לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ בתוך שלושים יום.