עע"מ 5569/05

תקציר

פסק הדין המדובר מהווה ניצחון חלקי למשיבים, שהיו קטינים לא יהודים שנולדו בישראל לאימהות תושבות קבע, בסכסוך שלהם עם משרד הפנים על מעמדם של הקטינים בישראל. המשרד דחה את בקשותיהם של הקטינים לקבלת מעמד בטענה שהם "תושבי האזור" מכוח חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, שהקפיא את הטיפול בבקשות אלה. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים, בקובעו כי חוק הוראת השעה אינו חל עליהם, והורה למשרד להעניק להם מעמד בישראל אם ייקבע כי מרכז חייהם הוא אכן בישראל. המשרד ערער על פסק דין זה, כמו גם על כמה אחרים באותו נושא, לבית המשפט העליון, שדחה את הערעורים על פרשנות הוראת השעה, אך קבע כי לשר הפנים שיקול דעת לבחון כל מקרה לגופו לאיתור סיכונים ביטחוניים. בינתיים קיבלו המשיבים רישיונות ישיבה מסוגים שונים. בית המשפט העליון דחה את ההליך בהסכמת שני הצדדים והעביר את שאלת ההוצאות להכרעה בערכאה נמוכה יותר. המשיבים הגישו בקשה להוצאות, שבית המשפט נעתר לה באופן חלקי, וקבע כי על המשרד לשאת בשכר טרחת עורך הדין של המשיבים, בסך 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד לתשלום בפועל. בית המשפט הכיר בהצלחתו החלקית של ערעור המשרד ובצורך לבסס פסיקה, אך בסופו של דבר קבע כי מאחר שהמשיבים נדרשים להשתתף בדיונים ולהגיש מסמכי בית משפט, ומאחר שהקביעה העיקרית של בית המשפט המחוזי נותרה בעינה, על המשרד לשאת בהוצאות המשיבים.