ע"מ 21779-09-09

תקציר

פסק הדין דן בדחיית שלושה ערעורים על שומות מס הכנסה שהוציא המשיב נגד המערערים. הסוגיה הראשונה אליה התייחסו היא הטענה כי התקבולים שקיבלו בני משפחתו של בעל השליטה היו למעשה שכר ששולם עבור עבודתם בחברה. בית המשפט בוחן את נטל ההוכחה בהקשר זה ומגיע למסקנה כי המערערים לא הביאו ראיות מספיקות לכך שהתשלומים היוו שכר עבור בני המשפחה. במקום זאת, נראה כי התשלומים בוצעו כדי להקטין את חבות המס של החברה ולפצות את בני המשפחה. עוד קובע בית המשפט כי יש לייחס את התשלומים לבעל השליטה ולסווגם כטובות הנאה המתקבלות מהחברה. לאחר מכן, פסק הדין דן בסיווג תקבולים אלה. מכיוון שהתשלומים לא בוצעו עבור עבודה, הם אינם יכולים להיחשב כשכר. בית המשפט דן בהגדרת דיבידנד לפי פקודת מס הכנסה ומגיע למסקנה כי יש לסווג תקבולים אלה ככאלה, שכן הם מייצגים הטבות הניתנות לבעל השליטה ואינם תקבולי הון. לסיווג זה השלכות משמעותיות על הכנסתם החייבת של המערערים. לאחר מכן עובר פסק הדין לבחון את טענת המערער בדבר הכנסה ממחילת חובות. המערערת קיבלה הלוואה מחברה בשליטת בעל השליטה, אשר מעולם לא נפרעה. בית המשפט מסכים עם עמדת המשיב כי החוב נמחל וכי למערערת הייתה הכנסה ממחילת חובות בשנת 2006. קביעה זו מתבססת על הדוחות הכספיים של החברה, הפסקת פעילות המלווה והיעדר ניסיונות לפרוע את ההלוואה. לבסוף, בית המשפט מתייחס לתביעת המערערת להוצאות בגין חובות אבודים. בית המשפט דוחה את התביעה לגבי שני חייבים מאחר ולא הובאו ראיות התומכות בטענה. באשר לחובה של שותפות אקוורל, מסיק בית המשפט כי ההסכם לפירעון החוב באמצעות החזרת טובין במחיר הרכישה המקורי ותשלום חלקי במזומן מהווה למעשה עסקת מכירה חוזרת. כפועל יוצא, אין המערערת יכולה לתבוע הן ניכוי בגין החוב הרע והן קיזוז ההפסד שנגרם עקב מכירה חוזרת של הטובין. אשר על כן, כל שלושת הערעורים נדחים, והמערערים נדרשים לשלם את הוצאות המשיב.