תמ"ש 17176-05-20

תקציר

הנכס שבמחלוקת, חלקת אדמה והבית שנבנה עליה, נמצא בXXXX ושייך לעדה הדרוזית. הנכס אינו רשום, דבר המהווה בעיה נפוצה המובילה לסכסוכים רבים באזור. הן התובע, הסב המנוח, והן הנתבע הראשון, נכדו, טוענים לבעלות. הנאשמת השנייה היא אשת הנכד. הסב מימן את בניית הבית, שהושלמה בשנת 1993. הנכד טוען שהבית נבנה עבורו כדי להקים בו משפחה, ואילו הסב טוען שלנכד היה רק אישור להשתמש בו. מסמכים רשמיים, עדויות שכנים ועדויות של בני משפחה תומכים בטענת הבעלות של הנכד. הוא רשום כבעלים במועצה המקומית ובוועדה לתכנון ובניה, מעמד שלא השתנה במשך 30 שנה. עדותו של הסב עצמו תומכת בעמדה זו, למרות טענותיו כי הנכס הוא שלו. בנוסף, שמו של הנכד מופיע על היתר הבנייה, אותו סייע הסב להשיג. הצהרות הנכד וצוואתו של הסב תומכות בטענת הבעלות של הנתבע הראשון. צוואת הסב, שנכתבה בשנת 2015, מחלקת את הרכוש בין הנכד לבניו. תיקון הצוואה בשנת 2020, לאחר שפרצה מחלוקת, מנסה לבטל החלטה זו, אך בית המשפט קובע כי הנכס כבר ניתן לנכד למעלה משני עשורים קודם לכן. הנתבעים גם השקיעו בנכס באמצעות ביצוע שיפוצים, מה שמעיד עוד יותר על אמונתם בבעלותם. ככלל, הראיות מלמדות כי גרסתו של הנאשם הראשון לאירועים אמינה יותר. לפיכך, התביעה לפינוי הנתבעים נדחית, ובית המשפט פוסק מהתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.