רע"א 10623/02

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על הקצאת מגרשים במושב כפר חיתים, המצוי בהליכי הבראה כלכלית. המשיבים, צאצאי תושבים המתגוררים במושב, ביקשו להשתתף בהקצאת חלקות המיועדות לבני המושב בשיעור מועדף. לטענתם, הם עונים על הגדרת "תושבים מקומיים" כפי שהותוותה בהחלטה 612 של מועצת מקרקעי ישראל ולכן עליהם להיות זכאים לתמחור המועדף. בית משפט קמא הסכים עם המשיבים והוציא צו ארעי המונע מהמושב להמשיך בהקצאת החלקות. עם זאת, בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי. נמצא כי ההחלטה הרלוונטית להקצאת המגרשים היא החלטה 737, שלא העבירה את סמכות קבלת ההחלטות למושב ואפשרה לו שיקול דעת בשמירה על אופיו הייחודי. בית המשפט העליון קבע כי ההבחנה בין בניהם של חברי המושב לבין המשיבים היא סבירה, שכן הראשונים נושאים באחריות האגודה השיתופית ומבטיחים את המשכיותה. זאת ועוד, הנזק הפוטנציאלי למשיבים, אם יזכו בתביעתם, נמצא בר פיצוי כספי. בכך הוסר צו המניעה הזמני, שאפשר למושב להמשיך בתהליך הקצאת המגרש. המשיבים חויבו לכסות את הוצאות הישיבה, בסך 10,000 ₪.