ת"א 259/02

תקציר

מדובר בתביעה בעילה של הולדה שלא כדין עקב רשלנות הנתבע בדחיית בקשת אמה של התובעת להפסקת הריון. התובעת, ילידת יום 5.2.94, סובלת מירידה משמעותית באורך הגפיים ומליקויים נוספים. הנתבעת היא מעסיקתם של הרופאים אשר עקבו אחר הריונה של אמה של התובעת ודחו את בקשתה לביצוע הפלה. במהלך הריונה השני של אמה של התובעת, בדיקת אולטרסאונד גילתה קיצור משמעותי של העצמות הארוכות בגפיים. נערכו מספר בדיקות, והתוצאות המליצו על הפסקת ההיריון. הבקשה אושרה תחילה על ידי ועדת ההפלות, אך בהמשך נדחתה על ידי "ועדת העל" של בית החולים, שלא הוקמה כחוק. התובע טען כי ההכחשה מהווה הפרת חובה חקוקה ורשלנות, ואילו הנתבע טען כי לוועדה שיקול דעת וכי הדחייה סבירה. השופט מצא את הנתבע רשלני בהתנהלות ועדת העל ומוכן להכיר בקיומו של נזק לתובע. עם זאת, נקבע הקשר הסיבתי בין הרשלנות לבין הנזק, שכן הנתבע טען כי החלטת האם שלא להפסיק את ההיריון בעקבות הכחשת הוועדה ניתקה את הקשר הסיבתי. השופט פסק לטובת התובע ופסק לו פיצויים בסך 750,000 ₪, לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.