פש"ר 3642-08-16

תקציר

השופטת החליטה כי בקשת הדחייה היא כדין, הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים. ראשית, הבקשה הוגשה באיחור שלא לצורך; פסק הדין לא ניתן במעמד צד אחד בניגוד לטענות המבקש, ולמבקש היו הזדמנויות רבות לפנות לבית המשפט ולהציג את עמדתו בטרם ניתן פסק הדין. טענת המבקשים כי לא היו מודעים לפרטי ההליך אינה תקפה, שכן התקשורת סיקרה בהרחבה את פשיטת הרגל של החייב ותגובותיו של הנאמן היו זמינות לציבור. המבקש יכול היה להצטרף להליך או להגיע לדיון כדי להציג את טענותיו, אך בחר שלא לעשות כן, דבר המבסס חוסר מניע. שנית, לגופו של עניין, הנאמן התנגד נחרצות לבקשה וטען להמשך ההליכים. בית המשפט מכבד את שיקול הדעת של הנושים באישור ההסדר, מה גם שהייתה ביניהם הסכמה גורפת ולא היו נסיבות חריגות להתערב. מאחר שנשמעה עמדת הנאמן והנושים הסכימו להסדרים, הבקשה, המתיישבת עם התנגדות הנאמן, אינה מציגה טענות חדשות ולכן היא מיותרת. מטעמים אלה דוחה השופט את הבקשה ופוסק כי פסק הדין הקודם עומד בעינו.