בע"מ 6349/08

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שאישר פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בעניין הקמת נאמנות מצוואתו של נפטר. הצוואה נועדה להיטיב עם המבקש, בנו של המנוח, על ידי הבטחת יציבותו הכלכלית באמצעות נאמנות המנוהלת על ידי נאמן, שהיה מעורב בעריכת הצוואה. השאלה המשפטית נסובה סביב השאלה האם הנאמן יכול להיחשב "זוכה" לפי סעיף 35 לחוק הירושה, שמטרתו למנוע השפעה בלתי הוגנת בעריכת צוואה. הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית המשפט המחוזי הגיעו למסקנה כי עמדת הנאמן אינה פוסלת את הוראות הצוואה, שכן הוא פעל בתפקיד פונקציונלי ולא כנהנה ישיר. בתי המשפט הבחינו בין נהנה לבין "יורש מתפקד", והדגישו כי מעורבותו של הנאמן אינה שוות ערך להשפעה בלתי הוגנת או נופלת בגדר הירושה. בית המשפט העליון אישר פרשנות זו, בציינו כי סעיף 35 הוא סעיף נוקשה שנועד למנוע הטעיה אך יש לפרשו בצמצום. ההחלטה הסתמכה על פסיקות קודמות, והדגישה כי נאמנים, בניגוד ליורשים, מנהלים נכסים עבור הנהנים וכפופים לחובות משפטיות המבטיחות כי לא תהיה תועלת מופרזת מעבר לשכר טרחה סביר. בית המשפט הכיר בכך שמקרים חריגים עשויים לערער על דעה זו, אך לא מצא עילה במקרה זה לסווג את הנאמן כנהנה המצדיק פסילת צוואה. המשפט המשווה מארצות הברית נשקל אך נמצא בלתי ישים בשל הקשרים משפטיים שונים סביב השפעה בלתי הוגנת והגדרות מוטב. משכך, נדחה הערעור, ובכך אישר את תפקידו של הנאמן והגביל את פרשנותו המרחיבה של סעיף 35 לחוק הירושה.