ע"א 1162/96

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב תביעת ביטוח שמקורה בתאונת דרכים שאירעה ביום 14.10.91. רכבו של המערער, שהיה מבוטח על ידי המשיב בביטוח חובה, היה מעורב בתאונה בעת הסעת נוסעים. המשיב טען, כי המערערת הסיעה באותה עת נוסעי שכר, דבר שיש בו כדי לבטל את פוליסת הביטוח. בית משפט קמא הסכים עם המשיב, והביא את המערער לערער על ההחלטה. עיקר המחלוקת נסובה סביב נטל ההוכחה והאם המערערת אכן הסיעה נוסעים בשכר. הערעור החזיר את הדיון לבית משפט השלום, שם הסכימו הצדדים כי העובדות אינן שנויות במחלוקת אך לא הסכימו על המסקנה המשפטית שיש להסיק. בית המשפט קבע כי בפוליסת סיכונים ספציפיים, על המבוטח להוכיח את חבות המבטח, לרבות סיבת הנזק. מאחר שעדותו של המערער הייתה חסרת מהימנות ולא נתמכה בראיות אחרות, מצא בית המשפט כי הוא לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. משכך, נדחתה התביעה, ופסק הדין המקורי נותר על כנו. המערער חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב, והערבות הבנקאית תועבר לבא כוח המשיב.