רע"פ 7418/20

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעבירות סביבתיות שבוצעו על ידי שני מבקשים, חברת א.ש. חליל בע"מ ובעל מניותיה ומנהלה. החברה הואשמה בהובלת פסולת ללא רישיון והשלכת פסולת באתר בלתי מורשה, ואילו בעל המניות הואשם בפיקוח על העסק הבלתי חוקי ובהפרת צו שיפוטי האוסר על פעילות כזו. בית משפט השלום בנתניה הרשיע את שני המבקשים בעבירות המנויות בכתב האישום והטיל עליהם קנסות, התחייבויות ומאסרים על תנאי. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, אך בהמשך משכו את ערעורם על גזר הדין והתמקדו בערעור על חומרת העונש. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם, בקובעו כי העונש תואם את המדיניות בעבירות סביבתיות וכי נסיבותיהם של המבקשים אינן מצדיקות הפחתה. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור על גזר הדין, שנדחה. בפסק הדין הודגש כי ערעורים מסוג זה ניתנים רק במקרים חריגים, והמבקשים לא הציגו סיבה משכנעת לחריגה ממדיניות הענישה. כמו כן, הדגיש בית המשפט את אופיין החוזר ונשנה של העבירות, לרבות הפרת צו שיפוטי קודם, תוך הפגנת זלזול בוטה בחוק. ככלל, נקבע בפסק הדין כי העונש היה מידתי ולא חרג באופן משמעותי מהנורמה, ולכן בקשת רשות הערעור נדחתה.