ת"ק 2659-04-22

תקציר

התובעת במקרה זה תבעה את הנתבעת על סירובה לקבל מכלי משקה ריקים מסומנים, כמפורט בחוק הפיקדון. הנתבע טען כי אין יריבות ביניהם משום שכל אחד מסניפי הנתבעת שהוזכרו בתביעה היה שייך לחברות שונות. השופטת דחתה טענה זו, בהתחשב בכך שהתובעת קיבלה חשבונית מאחד הסניפים שלא ציינה לאיזו חברה היא שייכת, ומשום שהנתבעת לא העלתה התנגדות זו טרם הגשת התביעה. עוד קבעה השופטת כי יש לראות בתובע "צרכן" כהגדרתו בחוק הפיקדון, שכן הוא הגשים את התכליות האקולוגיות של החוק. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת סירבה לקבל מכלי משקה הניתנים למיחזור, בחן השופט את חומר הראיות, שכלל תמלילי אינטראקציות בין התובע לעובדי הנתבעת. השופטת קיבלה את הטענה כי הנתבעת סירבה לקבל מכולות בימי חמישי ושישי, אך סברה כי סביר לבקש מהתובעת להמתין פרק זמן סביר להגעת עובדים שיסייעו בקבלת המכולות. השופט קבע כי הנתבע לא הפריך את טענות התובע בדבר סירוב שיטתי ולכן קיבל את טענת התובע. בשאלת הפיצוי הפנתה השופטת לסעיף 22 לחוק הפיקדון, הקובע כי בית המשפט רשאי לפסוק לצרכן פיצוי של עד 1,800 שקל בגין כל סירוב. בהתחשב במטרות הפיצוי, פסק השופט לתובע סך כולל של 1,000 ₪, אותם יהיה על הנתבע לשלם בתוך 30 יום. עוד קבע השופט כי לא יינתן צו להוצאות. לתובע יש 15 יום לבקש חופשה כדי לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי מרכז לוד.