ע"א 245/81

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בשאלה האם אישה מוסלמית יכולה לתבוע פיצויים מבעלה לאחר שהתגרש ממנה ללא פסיקה של בית הדין השרעי, תוך הפרת סעיף 181 לחוק העונשין. תביעתה של האישה נדחתה תחילה הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט העליון בחן את האפשרות להגיש תביעת נזיקין בגין הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין. בית המשפט קבע כי מקור הפעולה נובע מהחובה המופרת המוטלת בחוק, ולא רק מהחוק עצמו, והיא נועדה לטובתו או להגנתו של הפרט אלא אם כן נשללה במפורש על ידי החוק. בית המשפט מצא כי סעיף 181 נועד להגן על נשים מפני אפליה ולשמור על זכויות הפרט שלהן, מה שמצביע על כך שהוא מעניק סעד אזרחי למרות הסנקציות הפליליות. בית המשפט הדגיש כי בעוד שהפרות של חיקוקים המשרתות אינטרסים ציבוריים ואישיים כאחד יכולות להציע סעדים אזרחיים, הפגיעה צריכה להיות מהסוג שהחוק התכוון למנוע, ובמקרה זה היה שינוי מעמדה של האישה לגירושין בניגוד לרצונה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה שתביעות הנזיקין של האישה תקפות, ביטל פסקי דין קודמים והחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי כדי להעריך את הנזקים. ההחלטה הדגישה את החשיבות של תמיכה בזכויות הפרט באמצעות פרשנויות חקיקתיות וקבעה כי הן הסעדים הפליליים והן הסעדים האזרחיים יכולים לדור בכפיפה אחת כדי להגן על זכויות אלה.