בר"ע 8522-06-17

תקציר

השופט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור ואת הבקשה להצגת ראיות נוספות. הבקשה, שהוגשה על ידי עובד שפוטר מתפקיד ציבורי, לא העלתה שאלות חוקתיות עקרוניות, ולא הציגה כל ראיה חדשה שתתמוך בטענות העובד בדבר התנהגות בלתי ראויה או תום לב. השופטת ציינה כי תפקודו של העובד ורישומי המשמעת שלו אינם מספקים, וחוות דעתם של שני מומחים שהציג העובד לא עלתה על ראיות אחרות שהגישה המדינה. גם התכתבויותיו של העובד לא תמכו בטענותיו, אלא שיקפו חששות אישיים ומקצועיים מפני שינויים אפשריים בתפקידו ובסמכויותיו, ולא עניין ציבורי. השופט הדגיש כי מדובר בקביעות מקדמיות בהליך זמני ועשויות להשתנות במהלך ההליך העיקרי. כמו כן, בקשת העובד לצרף ראיות נוספות נדחתה, שכן מסמכים אלה היו זמינים לפני החלטת בית המשפט הראשונית והיה צריך להציגם אז. השופט הגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי בהעסקת עובדי ציבור יעילים גובר על האינטרסים של העובד, ולכן הבקשה לצו מניעה נגד פיטורים נדחתה. החלטה זו אינה מחייבת את המדינה לכסות עלויות כלשהן.