בש"פ 1046/10

תקציר

נגד שלושה בני אדם הוגש כתב אישום המייחס להם את רצח א.מ. כתב האישום הוגש בעקבות סכסוך בין א.מ. לבין אחותו של אחד הנאשמים. על פי כתב האישום, הנאשמים, חמושים בסכין ואקדחים, הגיעו לחנותו של א.מ. וביצעו את הרצח. אחד הנאשמים נותר עומד בחוץ, מונע כניסה לחנות ומנופף באקדח. השניים האחרים התעמתו עם א.מ., ואחד מהם דקר אותו בלבו וכתוצאה מכך נהרג. בית משפט קמא מצא ראיות לכאורה ועילות למעצרם של הנאשמים בהתבסס על הודאות שנמסרו בהודעותיהם, עדויות עדים ורישומי טלפון המצביעים על שיחות תכופות בין הנאשמים בסמוך למועד האירוע. הנאשמים ערערו על ההחלטה וטענו כי הראיות סותרות וכי בית משפט קמא התעלם מפרטים מסוימים. הם גם התייחסו למידע מודיעיני שתמך בגרסתם לאירועים. עם זאת, בית המשפט לערעורים דחה את הערעור, בקובעו כי מכלול הראיות מצדיק את מסקנתו של בית משפט קמא בדבר ראיות לכאורה. הודאות הנאשמים, עדויות עדי ראייה ונתוני מיקום הטלפון מיקמו אותם בזירת הפשע בסמוך למועד האירוע. עוד ציין בית המשפט כי מידע מודיעיני יכול להיחשב רק לצורך הערכת עילות מעצר, ולא כראיה לאשמה. נוכח המסוכנות שנשקפה מהנאשמים, לצד רישומם הפלילי הקודם, קבע בית המשפט כי יש מקום למעצר עד תום ההליכים ודחה את הערעור.