ת"א 63270-11-15

תקציר

התובע, חבר קיבוץ עין זיוון, הגיש תביעה כספית לפיצוי בסך 282,000 ₪ משני חברי קיבוץ נוספים, ללא הוכחת נזק, בטענה ללשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. הסכסוך עולה מפגישה סוערת של חברי הקיבוץ, בה הנתבעים השפילו לכאורה את התובע והסיתו את שאר הנוכחים נגדו. לטענת התובע, הנתבעים הציגו אותו כפושע מסוכן וכגנב ללא כל הוכחות, ובעקבותיהן הציבו לו חברי האסיפה אולטימטום להיענות להחלטות מסוימות או לעמוד בפני גירוש מהקיבוץ. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו כי דבריהם מוגנים על פי החוק, בהיותם אמת או שנאמרו בתום לב. עוד טענו כי דבריהם היו חלק לגיטימי מהדיון בישיבה. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנתבעים אמרו את הדברים המדויקים שיוחסו להם, וכי הטענה בדבר אמירות בדבר גירוש התובע מהקיבוץ אינה מבוססת. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבע אכן כינה את התובע "גנב", דבר שלא הוכח כאמירה אמיתית ומהווה השפלה ופגיעה בשמו הטוב של התובע. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי לנתבעים הגנה תקפה מכוח הוראת האמת שבדבר, שכן הוכח כי התובע אכן נטל כספים מקרן דמי היציאה של הקיבוץ ללא רשות. כמו כן, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעים כי דבריהם נאמרו בתום לב כדי להגן על האינטרס האישי הלגיטימי שלהם ברווחת הקיבוץ. לפיכך, דחה בית המשפט את תביעת התובע והורה לו לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 12,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין.