פש"ר 518/07

תקציר

השופט החליט לדחות את הבקשה שבפניהם. המבקש לא סיפק כל סיבה לשיהוי בהגשת הבקשה, שנים רבות לאחר סיום ההליך המקורי, ועל כן לא ניתן להיעתר לה. שתיקתו של המבקש בעניין זה נחשבת כבעלת משקל משמעותי. בית המשפט מציין כי כל הצדדים שהיו מעורבים בהליך המקורי היו מודעים להם והיו להם הזדמנויות להעלות חששות כלשהם, לרבות הנושה המיוצג על ידי עורך דין, אך לא עשו כן. השיהוי הניכר בהגשת הבקשה, יחד עם אי ההסבר מדוע לא ניתן היה להעלות את הטענות קודם לכן, מהווים סיבה מספקת לדחיית הבקשה. בנוסף, המבקש לא הצליח להוכיח את טענותיו לתרמית, המהוות נטל הוכחה גבוה מהרגיל, ויכולתו של החייב להשיב לטענות אלה נפגעה בחלוף הזמן. בית המשפט מזכיר למבקש כי הוא אינו יכול לשמש כערכאת ערעור על החלטותיו הקודמות, גם אם הן ניתנו על ידי הרכב אחר, ולכן מכל הטעמים הללו הבקשה נדחית. המבקש חויב בכיסוי הוצאות החייב, בסך 3,000 ₪.