ת"א 726/86

תקציר

המבקשים, מפרקים של פ.י.ט, חברה פיננסית ומסחרית, וחברת בת שלה, ביקשו סעד הצהרתי וכספי נגד הדירקטורים לשעבר בחברה, ובהם יוסף ודוד חכמי, וחברת הפניקס, בטענה כי הדירקטורים ניהלו את ענייניהם של המבקשים באופן כושל וגזלו מכספם. המשיבים ביקשו לדחות את הבקשה, בטענה כי היא לא גילתה עילת תביעה, הייתה צריכה להיות מוגשת כתובענה אזרחית רגילה, וחייבת בהוצאות משפט שהמבקשים לא שילמו. בית המשפט קבע כי הבקשה חושפת עילת תביעה לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, אשר יצרה עילת תביעה מיוחדת בגין התנהלות עסקית במרמה, להבדיל מעוולת המרמה או המרמה הפלילית. מטרתם של סעיפים אלה הייתה לתת סעד נגד דירקטורים שניצלו את האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להתחמק מאחריות אישית, והמבקשים יכלו לשלב תביעות לפי שני הסעיפים בבקשה אחת. עוד קבע בית המשפט כי הבקשה, שביקשה להשיב כספים שהופקעו ולהכריז על הדירקטורים כאחראים אישית לחובות החברה, היא הליך מיוחד לפי פקודת החברות, הדומה לתמריץ פתיחה, ופטור מאגרת בית משפט. כמו כן, המבקשים, שמונו תחילה כמנהלים מיוחדים על ידי כונס הנכסים הרשמי, יכלו לבקש הוראות בדבר החזרת כספי החברה מהפניקס, בעלת מניות שקיבלה אותם שלא כדין. בקשות אלה היו יכולות להיות מאוחדות ופטורות משכר טרחה כפי שהובאו במסגרת הליכי הפירוק. בנוסף, בית המשפט פירש את הביטוי "התברר במהלך הפירוק" בסעיף 373 כאומר כי בידי המפרקים די חומר להגשת הבקשה, והוא אינו דורש הוכחה מוקדמת למעשי המרמה של הדירקטורים. בית המשפט דחה את טענות המשיבים וקבע כי הבקשה גילתה עילה לכאורה נגד כל המשיבים. המבקשים, כמנהלים מיוחדים, יכלו לבקש הוראות בדבר השבת נכסי החברה, והבקשה לפי סעיף 373(א) הייתה תביעה לסעד הצהרתי, פטור מאגרות. עם זאת, אם המבקשים היו מקבלים את ההצהרה המבוקשת, היה עליהם לשלם אגרה בטרם יבקשו הוצאות כספיות נגד המשיבים.