ע"א 703/86

תקציר

במקרה של ביצוע צוואתה של המנוחה, נגה בלוך, ביקשה המערערת לקיים את הצוואה אשר הורישה לו את כל רכושה. הצוואה נערכה זמן קצר לפני מותה מסרטן בבית חולים סיעודי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בנימוק שלבלוך לא הייתה בהירות נפשית להבין את מהות הצוואה בשל תרופות ומצבים בריאותיים. החלטת בית המשפט נתמכה בעדותו של מנהל המחלקה בבית החולים, ד"ר משיח, שהפנה למסמכים רפואיים של רופא שעזב מאז את הארץ ולא יכול היה להעיד. המערערת ערערה על השימוש ברישומים אלה כעדות שמיעה. בית המשפט העליון אישר את החלטת בית המשפט המחוזי והסביר כי האבולוציה של דיני הראיות שמה כיום דגש על הערכת מהימנותה של ראיה מבלי למנוע את קבילותה באמצעות חסמים פורמליים. נקבע כי ניתן לקבל את הרישומים כעומדים בדרישות לחריגה מכללי השמיעה, בהינתן שנעשו במסגרת תפקידו הרשמי של הרופא וללא חשד לזיוף. למרות טענות המערער, בית המשפט מצא את הראיות מספיקות כדי להצדיק את הקביעה הראשונית כי בלוך לא היה צלול בחתימתו על הצוואה, ובכך דחה את הערעור מבלי לחייב הוצאות.