ת"א 59096-02-20

תקציר

השופטת מצאה כי התובע לא הציג הסכמי השקעה כלשהם שיזכו אותו בערבויות או בדירות נוספות מעבר לאלה שכבר ניתנו לבת זוגו ולאחותו. טענת התובע כי היו לו הסכמים כאלה לא נתמכה בראיות כלשהן והופרכה בעדויות ובמסמכים שהוצגו בבית המשפט. לפיכך קבעה השופטת כי לתובע לא הייתה כל זכות לעכב עסקאות מקרקעין עם עיקולים. באשר לטענת הנתבעים בדבר רכישת דירה, מצאה השופטת את גרסתם לאירועים כבלתי אמינה. הנתבעים טענו כי רכשו דירה ב-15 ביולי 2018, אך הראיות הצביעו אחרת. ההסכם שהוצג לבית המשפט נמצא מטעה, שכן הוא לא הזכיר נספח קריטי ששינה את תנאי התשלום. זאת ועוד, סכום התמורה הנקוב בהסכם לא עלה בקנה אחד עם הצהרות הנתבעים עצמם ולא עמד בדרישות החוק למכירת דירה. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים והחברה הטעו את בית המשפט במהלך המשפט הקודם, ולכן יש לבטל את פסק הדין לטובתם. כתוצאה מכך, פסק השופט לבטל את פסק הדין הקודם והורה לנתבעים לשלם את הוצאות המשפט של התובע, תוך שהוא מורה לנתבעים להודיע למס שבח מקרקעין על ביטול פסק הדין.