ע"א 462/88
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה זה ערער המערער על פסק דין מקוצר נגדו כערב לחובותיה של חברה בבית המשפט המחוזי. לטענתו, הערבות שלו הייתה להלוואה ספציפית שהחברה מעולם לא הבטיחה. עם זאת, בית המשפט מצא טענה זו חלשה, וציין כי נוסח הערבות מכסה חובות עתידיים ולא רק הלוואה ספציפית. לרשות המערערת ניתן היתר הגנה מותנה, המחייב אותו להפקיד ערבות בנקאית או לשעבד מקרקעין, דבר שלא עשה והביא לפסק דין נגדו. בערעור בחן בית המשפט את תוקפה של הגנת המערער. פסק הדין המקורי, תוך התייחסות לתקדימים, קבע כי בדרך כלל הגנה אינה נדחית אלא אם היא כמעט חסרת בסיס, ובמקרה כזה ניתן להאריך את ההרשאה המותנית. הגנתו של המערער התבססה על מצג שווא לפיו לא נפתח חשבון חברה, חרף ראיות סותרות. טענתו, בתוספת הלוואה נוספת שכוסה בערבותו, סתרו את טענתו. הגנות נוספות בדבר ניהול כושל והלוואות שלא אושרו היו חסרות תוקף, לאחר שלא נדונו בבית משפט קמא. ההיתר המותנה של בית משפט קמא נחשב נדיב, בהתאם לאמות מידה משפטיות, וסכום הערבות, עליו ערער המערער, נמצא מתאים. בית המשפט העליון קיבל את פסק דינו של בית משפט קמא, דחה את הערעור, ותהה מדוע המערער לא ניצל את נכסיו כדי לעמוד בתנאי ההגנה. הערעור נדחה, תוך צו הוצאות כנגד המערערת.
ע"א 462/88 גדעון בן-צבי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, עליון (25.12.1989)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.