עת"מ 44109-02-10

תקציר

העותר הפעיל בית ספר בפרדס חנה-כרכור וערער על החלטת המועצה המקומית להטיל ארנונה כללית. בעתירה נטען, כי כמוסד חינוכי היה בית הספר פטור מארנונה זו על פי פקודת הארנונה והארנונה הממשלתית (פיטורים), 1938. המקרה נסב על השאלה האם סמכותו של הממונה הייתה מוגבלת בהיקפה, כפי שטען העותר, והאם נפל פגם בשיקול דעתו של הממונה בהכרעה בתביעת העותר. בית המשפט קבע כי לממונה שיקול דעת רחב וכי החלטתו סבירה. תפקיד המפקח היה לקבוע את הזכאות לפטור ממס, דבר שחייב הכרה במוסד כמוסד חינוכי. סמכויות הממונה, הנגזרות מהפקודה, לא היו מוגבלות כפי שטען העותר. כמו כן, החלטת הממונה התבססה על שיקולים ענייניים. בית הספר חדל לפעול, והבקשה לפטור הוגשה רטרואקטיבית לשנים 2000-2008, דבר שהיה מטיל נטל מופרז על נישומים אחרים והיה בלתי סביר. לפיכך נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם לכל אחד מהמשיבים שכר טרחת עורך דין.