ע"ע 300113/98

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט מתייחס לשאלה האם תשר (טיפים) שקיבלו מלצרים צריך להיחשב כחלק משכרם על פי חוק שכר מינימום. המקרה עוסק בענבל מלכה, מלצרית שתבעה את מעסיקה לשעבר על תשלום שכר מינימום, בטענה כי טיפים המתקבלים ישירות מלקוחות אינם יכולים להחליף שכר שיש לשלם על ידי המעסיק. בית הדין האזורי פסק לטובתה וקבע כי טיפים הניתנים ישירות לעובדים אינם מהווים שכר שכן הם אינם משולמים על ידי המעסיק. החלטה זו מחייבת את המסעדה לשלם שכר מינימום ללא קשר לתשר שגובה המלצרית. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש ערעור, אך בית הדין לערעורים אישר את ההחלטה והדגיש את חשיבות תשלום השכר על ידי המעסיק לצורך פיקוח נאות ועמידה בחוקי העבודה. בית הדין פירט כי טיפים נופלים מחוץ לתחום השכר, אלא אם הם עוברים דרך מערכת השכר של המעסיק. פסק הדין משקף את התחושה כי תשר המשולם ישירות למלצרים אינו צריך לפטור מעסיקים מחובתם לשלם שכר מינימום, תוך הבטחת שקיפות, תשלומי מס נאותים ויחס הוגן לעובדים. היועץ המשפטי לממשלה וגורמים נוספים השתתפו אף הם, ופעלו למען בהירות חקיקתית בנושא זה. פסק הדין הדגיש את הצורך של מעסיקים לשמור על שקיפות ומבטיח כי תשרים המעובדים על ידי מעסיקים עשויים להיחשב כשכר רק כאשר הם מתועדים ומדווחים במדויק במערכות שכר.