ע"א 1796/94

תקציר

הערעור מתייחס לשכירות של דייר מוגן לשימוש כבית מלאכה. בעלת הדירה המערערת ערערה על פסק דין של בית הדין לשכירות שקבע את דמי השכירות על סכום שווה ערך ל-174$ לחודש. הערעור נגע לשיעור דמי השכירות ולמועד תחילת התשלומים. ערכאת הערעור קבעה בעבר כי חלו שינויים בנכס כהגדרתו בסעיף 57(2) לחוק הגנת הדייר, והחזירה את התיק לבית הדין לשכירות לקביעת דמי השכירות ההולמים. עם זאת, שופט בית הדין לשכירות הביע התנגדות לפסיקת בית הדין לערעורים וקבע את דמי השכירות על סכום שווה ערך ל-250 דולר לחודש, מבלי לספק נימוקים ראויים. הערעור הנוכחי לבית המשפט העליון ביקש לערער על כך שבית הדין לשכירות לא שקל את הראיות שהוצגו ואת חוסר ההסבר להחלטתו. בית המשפט קבע כי למרות שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית הדין לשכירות כערכאה מיוחדת, עדיין עליו לספק נימוקים שיאפשרו לערכאת הערעור לבחון את החלטותיה. יתר על כן, הקביעה לא צריכה להיות שרירותית או ספקולטיבית גרידא. בית המשפט מצא כי אי מתן הנמקה מספקת על ידי בית הדין לשכירות לא איפשר לאמת את ההחלטה ולכן יש לפתוח את הדיון מחדש. בית המשפט התייחס גם לטענת המערערת כי יש לקבוע את דמי השכירות החדשים על פי שווי הנכס כפנוי, בדומה לשכירות ללא דיירות מוגנת. בית המשפט דחה טענה זו, והדגיש כי חוזה השכירות כפוף לתקרת דמי שכירות, ושינויים בסעיף 57(2) אינם פוטרים אותו מתקרה זו. במקום זאת יש להשתמש במנגנון קביעת דמי השכירות. באשר למועד תחילת העלאת שכר הדירה, קבע בית המשפט כי יש לקבוע אותה ממועד דרישת המשכיר, כאמור בסעיף 154 לחוק הגנת הדייר. בית המשפט קיבל גם את טענת המערערת כי יש לקבוע תחילה את דמי השכירות בדולרים, כפי שהוסכם על ידי הצדדים, ולאחר מכן להצמיד אותם למדד המחירים לצרכן. הערעור התקבל בחלקו, פסק דינו של בית הדין לשכירות בוטל, והתיק הוחזר לבחינה מחודשת ולקביעת שיעור שכר הדירה, תוך הנמקה ראויה, ומועד תחילת ההעלאה בהתאם להנחיות שניתנו. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.