ב"ל 43343-01-21

תקציר

בית הדין מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו לפגיעה בעבודה על בסיס מיקרוטראומה. התובע טען כי עבודתם כללה תנועות חוזרות ונשנות שגרמו לנזק מצטבר לצוואר ולרגליים לאורך זמן. עם זאת, בית המשפט קבע כי עבודתה של התובעת כללה תנועות מגוונות ומשימות שונות המשתנות בהתאם לדרישות של כל עבודה. מעדותו של התובע עצמו ומהחשבוניות שהוגשו עולה כי עבודתם כללה לא רק ריצוף, שהיה הפעילות העיקרית שנטען כי גרמה לפגיעה. יתר על כן, בית המשפט ציין כי תיאור עבודתם של התובעים אינו מתיישב עם הדרישה לתנועות חוזרות וזהות הדרושות להוכחת מיקרוטראומה. תחת זאת, מעשיו של התובע כללו תנוחות ותנוחות סטטיות שונות, שאינן נופלות בגדר מיקרוטראומה כפי שהוגדרה בפסקי דין קודמים. השופטת לקחה בחשבון גם כי התובעת לא זימנה עדים, ובפרט עובדים שסייעו לה, כדי לתמוך בטענתם, מה שיכול היה לספק ראיות מיטיבות. בסיכומו של דבר, בית הדין הגיע למסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה בגין פגיעה בעבודה על רקע מיקרוטראומה ולכן דחה את התביעה. החלטה זו התקבלה בהתחשב במסגרת החקיקתית ובתקדימים קודמים, המגדירים באופן צר את הדרישות לתביעות מיקרוטראומה.