ת"א 35702-11-12

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך מקרקעין מורכב בין שופרסל, המיוצגת על ידי חברת קטיף, לבין הנתבעת, שעניינו אופציה לרכישת נכס. הסכם החכירה המקורי, שנחתם בשנת 1975 בין קטיף למרכז, כלל סעיף המעניק לקטיף אופציה לרכוש את הנכס בתום תקופת החכירה. השאלה המרכזית הייתה האם אופציה זו פקעה או חודשה במהלך השנים באמצעות הסכמי שכירות מאוחרים יותר. שופרסל טענה כי האופציה תקפה ומחייבת, ואילו הנתבעת טענה כי היא פקעה. השופטת פתחה בבירור מעמדה המשפטי של אופציה לרכישת מקרקעין ודרישותיה, ואישרה כי הסכם האופציה בחוזה המקורי תקף. הם דחו את טענת הנתבעת כי האופציה לא חודשה, ובחנו שני מסמכים מרכזיים: "מכתב הסכמה" משופרסל ומכתב ממרכזזים לשופרסל. השופט מצא כי מסמכים אלה, יחד עם התכתבויות נוספות, אישרו את המשכיות אופציית הרכישה. עוד קבעו כי זכותה של שופרסל לאופציה לא נפגעה למרות שהישות המשפטית השוכרת את הנכס השתנתה במהלך השנים, שכן חוזה השכירות המקורי איפשר אפשרות זו. השופטת הביעה ספקנות כלפי טענת הנתבעת כי שופרסל ויתרה על זכותה לרכוש, ומצאה כי התנהלותם והראיות התיעודיות אינן משכנעות. כמו כן, השופטת הטילה ספק בטענת הנתבעת כי לא הייתה מודעת לאפשרות זו, והציגה ראיות הסותרות טענה זו. בסופו של דבר פסק השופט לטובתה של שופרסל, וקבע כי האופציה לרכישת הנכס עדיין תקפה ומחייבת. ניתן פסק דין הצהרתי, המאשר את זכותה של שופרסל לממש את האופציה ולהמשיך להשתמש בנכס לצורכי סופרמרקט. נאסר על הנתבעת להתקשר בהסכמי שכירות עם צדדים שלישיים או לנקוט בכל פעולה העלולה לפגוע בזכות הרכישה של שופרסל. בנוסף, חויב הנאשם לשלם לשופרסל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.