ת"א 2279/07

תקציר

התובע, מהנדס אדריכלות במקצועו, נשכר על ידי חלק מהנתבעים (בעלי חלקת קרקע) על מנת להשביח את הקרקע ולהגדיל את מספר יחידות הדיור שניתן לבנות עליה. התובעת הצליחה לשנות את התב"ע ולהגדיל את מספר יחידות הדיור. התובע תבע את הבעלים על שכרו, בטענה שהסכימו לשלם לו דירה בבניין שיוקם על המגרש. הבעלים הכחישו זאת וסירבו לחתום על טיוטת חוזה שהציגה התובעת. בית המשפט מצא כי סירובם של הבעלים לחתום על החוזה מעיד על כך שלא הסכימו לשלם לתובע דירה. יתר על כן, הבעלים הסכימו כי התובע יקבל דירה רק אם תתבצע "עסקת קומבינציה", שבמסגרתה הבעלים ישתפו פעולה עם קבלן לבניית הבית. מאחר שעסקה כזו לא יצאה לפועל, התובע לא היה זכאי לדירה. עוד קבע בית המשפט כי גם אם כל הבעלים הסכימו תחילה לדרישת התובע, הסכמתם מותנית בהסכמת כל הבעלים, שלא התקבלה. לפיכך, הבעלים לא חויבו לשלם לתובע דירה. באשר לזכותה של התובעת לפיצוי סביר, ציין בית המשפט כי אין מחלוקת כי התובעת שיפרה את הקרקע והגדילה את מספר יחידות הדיור שניתן לבנות. בית המשפט קבע כי יש לחשב את השכר הסביר עבור שירותיה של התובעת על בסיס עליית ערך הקרקע עקב השינויים בתב"ע, ולא לפי שווי החלקה כולה. בית המשפט קבע סכום זה של 3,591,000 ₪ וקבע את השכר המתאים על 6% מסכום זה, השווה ל-215,460 ₪. התובעת הייתה זכאית גם להיטלי תכנון בסך 25,200 ₪ בגין תכנית ההיתר והחזר הוצאות בפועל בסך 3,102 ₪. הבעלים חויבו לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף מע"מ, ריבית והצמדה למדד, כנדרש בחוק. כמו כן חויבו הבעלים ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובעת, בסך של 30,000 ₪.