ע"א 7959/00

תקציר

במקרה דנן בפרשנותו ויישומו של סעיף 190(א)(1) לחוק התכנון והבניה, התייחס בית המשפט למורכבות הכרוכה בהפקעת מקרקעין לצרכי ציבור, ובפרט לצורך סלילת כביש. המערערים, בעלי עסקים באזור תעשייה, טענו כי ההפקעה חסמה את הגישה לכלי רכב כבדים והפחיתה משווי יתרת קרקעותיהם. הם טענו להגנה לפי סעיף 190(א)(1), האוסר על הפקעה אם היא מפחיתה מערכה של יתרת חלקה. עם זאת, בית המשפט, בהתאם לתקדימים כמו ע"א 5735/93, הגיע למסקנה כי הנזקים נבעו ממימוש התכנית ולא מההפקעה עצמה. החלטת הערעור שיקפה את ההבחנה המשפטית הקבועה בין פגיעה בתכנית לעומת פגיעה בהפקעה. השופט אנגלרד ציין כי פגיעה כלכלית משמעותית צריכה להצדיק איסור על הפקעה חלקית, אך במקרה זה לא הוכח כי הנזק משמעותי דיו כדי להצדיק הפעלת סעיף 190(א)(1). הוא קרא לרפורמה חקיקתית לבהירות החוק, בתמיכת ביקורות וספרות אנליטית, המדגישות אתגרים בפרשנויות הנוכחיות. בית המשפט אישר את פסיקת הערכאה הנמוכה יותר, ודחה את הערעור בשל היעדר פגיעה מוכחת המצדיקה הפקעה מלאה על פי המסגרות המשפטיות הקיימות.