עש"א 5537-09-21

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הטענות שהציגו הצדדים ואת הראיות שהוגשו. נמצא כי המשיבה, הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן, הביאה ראיות מספיקות לכך שהמערערת הפרה את חוק הגנת הצרכן במספר רב של הזדמנויות. מהראיות עולה כי המערערת פעלה בפרקטיקות שיווק מטעות, לא מסרה מידע נדרש לצרכנים ולא כיבדה בקשות ביטול במועד. מתוך 56 ההפרות הנטענות על ידי המשיב, רק ל-3 לא היה בסיס ראייתי. יתר 43 ההפרות נתמכו במסמכים שהפיקה המערערת עצמה או בתיעוד מוקלט. בית המשפט מוצא כי הפרות אלה לא היו אירועים בודדים אלא חלק מההתנהלות העסקית הרגילה של המערערת. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את טענת המערערת בדבר פגמים פרוצדורליים בהליך קבלת ההחלטות של הרשות. ההחלטה להטיל סנקציות נומקה כראוי, והרשות העניקה למערערת שימוע הוגן תוך שקילת טיעוניה בכתב. בית המשפט גם אינו מוצא כל הצדקה לטענת המערער בדבר אכיפה בררנית, שכן לא הובאה תשתית ראייתית לתמיכה בטענה זו. עם זאת, בית המשפט מוצא כי המשיב לא פעל בהתאם לנוהל הנדרש בחלק מהמקרים ולכן מאשר להטיל סנקציות רק בגין 11 מתוך 12 ההפרות הקשורות לאי המצאת מסמך גילוי, ומטיל סנקציה כוללת של 242,000 ₪ בגין הפרות אלה. בהתחשב באופיין השיטתי של ההפרות, בטרחה שנגרמה למשיב ובטענותיו הסותרות והסותרות של המערער, מחליט בית המשפט להטיל על המערערת עיצום כספי בסך 1,084,800 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 90,000 ₪ וחלקו משכרו של החוקר למשיב. סכום זה מגיע ממועד הטלת העיצום, והריבית תצטבר עליו עד לתשלום מלא. הליכי עיכוב הגבייה מבוטלים, והמערערת מחויבת לשלם את הסכומים הנזכרים לעיל בתוספת ריבית כדין ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.