ת"א 50022-05-13

תקציר

התובעים, בני זוג בני דודים מדרגה ראשונה שנישאו זה לזו והולידו ילד באמצעות טיפולי הפריה חוץ גופית, תבעו את מדינת ישראל - משרד הבריאות וקופת החולים שלהם בגין הולדה שלא כדין של ילדתם שנולדה עם מום באוזן שמאל. התובעים טענו כי הנתבעים התרשלו לפני ההיריון ובמהלכו בכך שלא הפנו את האישה לייעוץ גנטי, ובמהלך תהליך ההפריה החוץ גופית בכך שלא ביצעו אבחון טרום השרשה, שהיה מונע את המום המולד. עוד טענו כי הנתבעים התרשלו במעקב ההריון של האישה, ולא הפנו אותה למספר בדיקות שהיו יכולות לאבחן את הפגם. השופט פסק לטובת הנאשמים. מהראיות עולה כי האישה אכן הופנתה לייעוץ גנטי במהלך הריונה אך סירבה לעבור אותו, ולכן הנתבעים לא התרשלו בהיבט זה. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים לא היו מחויבים להפנות את האישה לייעוץ גנטי לפני ההיריון, שכן היא לא גילתה מחלות משפחתיות כלשהן במהלך טיפולי ההפריה החוץ גופית שלה, ועל פי ההנחיות דאז, הפניה כזו הומלצה רק אם בני הזוג רצו בכך. בנוסף, קבעה השופטת כי מרבית טענות התובעים בדבר רשלנות בהליכים הרפואיים לא נתמכו בחוות דעת רפואיות כלשהן, ולכן לא ניתן להוכיחן. כמו כן, קיבלה השופטת את טענות הנתבעים כי מרבית הבדיקות שהתובעים טענו שהיו צריכות לעבור אינן רלוונטיות למום המולד, וגם אם התובעים היו עוברים אותן, המום לא היה מתגלה. עוד ציינה השופטת כי הצהרותיהם הברורות של התובעות לאחר לידת ילדן הצביעו על כך שלא היו מפסיקות את ההיריון גם אם היו יודעות על המום מראש. לפיכך, נותק הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק. לבסוף, השופט מצא כי הנתבעים לא פגעו באוטונומיה של התובעים. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובעים והורתה להם לשלם לכל נתבע הוצאות בסך 30,000 ₪.