ת"פ 111/08

תקציר

שני נאשמים, שניהם בשנות העשרים המוקדמות לחייהם, הכחישו תחילה אך בהמשך הודו בעובדות כתב אישום מתוקן המייחס להם ביצוע עבירה של ייבוא סם מסוכן לישראל. על פי כתב האישום, אל הנאשם השני פנה אדם נוסף שביקש ממנו למצוא שליח להעברת מזוודה מחוץ לישראל. לאחר מכן גייס הנאשם השני את הנאשם הראשון כשליח, והציע לו 20,000 ₪ עבור העברת מזוודה מבלגיה לישראל. הנאשם הראשון נסע לבלגיה, נפגש עם אדם בשם סבג, ולאחר מכן נסע לאמסטרדם, שם קיבל מזוודה שהכילה 1994.7 גרם של סם MDMA מסוכן מאדם בשם ג'ון. לאחר מכן חזר הנאשם הראשון לישראל עם המזוודה ונפגש עם הנאשם השני ועם סבג. שני הנאשמים הואשמו והודו כי עצמו את עיניהם לחשד כי היו מעורבים בעבירה פלילית, שעל פי החוק הישראלי שקולה למודעות. הם הואשמו בייבוא סם מסוכן, עבירה שבית המשפט ציין כי היא חמורה מאוד ופושטת רגל מוסרית, המחייבת ענישה חמורה שתשמש כגורם מרתיע. העונש המרבי על עבירה זו הוא עשרים שנות מאסר. הנאשמים חתמו על הסדר טיעון לפיו התביעה תמליץ על עונש ספציפי, וההגנה תוכל לטעון לעונש מופחת. התביעה ביקשה להטיל את העונש המקסימלי שהוסכם עליו בהסדר הטיעון, תוך הדגשת הצורך בהרתעה, ואילו ההגנה ביקשה עונש קצר יותר, תוך הדגשת גילם הצעיר של הנאשמים, היעדר רישום פלילי ושיתוף הפעולה שלהם עם המשטרה. בפסק דינו ציין השופט את חומרת העבירה ואת כוונת המחוקק להעניש בחומרה על עבירות מסוג זה. הוא הסכים עם התביעה כי עצימת עיניים בפני חשד שקולה למודעות, ודחה את טענת הנאשמים כי יש לגזור עליהם עונש קל משום שלא היו בטוחים בטיב מעורבותם. השופט הדגיש את הצורך בהרתעה במקרים של ייבוא סמים מסוכנים, וקבע כי אין לתת משקל רב לשיקולים אישיים במקרים כאלה. עם זאת, השופט ראה בגילם הצעיר של הנאשמים, בהודאתם המיידית עם תפיסתם ובשיתוף הפעולה שלהם עם המשטרה כגורמים מקלים. הוא גזר על הנאשם הראשון עשרים ושמונה חודשי מאסר בפועל וארבעה חודשי מאסר על תנאי, ועל הנאשם השני שלושים ושניים חודשי מאסר בפועל וארבעה חודשי מאסר על תנאי. שני גזרי הדין היו בתוקף מיום מעצרם של הנאשמים. השופט פסק גם על החזרת רכושם של הנאשמים ובקשתם לשחרור מוקדם לקראת הימים הנוראים, והורה לסנגור לפנות לנציב שירות בתי הסוהר.