ת"א 12376/04

תקציר

בית המשפט מקבל את עמדת הנתבע כי התביעה לפי שטר החוב קשורה באופן מהותי לעסקה הבסיסית; לפיכך, זכותו של התובע לפירעון מותנית בתנאיו של האחרון. זאת ועוד, פרשנות כתב הערבות קובעת כי ערבות הנתבע חלה אך ורק על תקופת החכירה הראשונית כאמור בהסכם. הכלל גם קובע כי הערבות אינה חלה על תקופות שכירות עוקבות, אלא אם נאמר במפורש אחרת, מה שאין כן כאן. פרשנות זו מבטיחה בהירות וביטחון לכל הצדדים המעורבים: המשכיר, השוכר והערב. נסיבותיו הספציפיות של מקרה זה אינן מצדיקות חריג לכלל זה. באשר לנזקים, השופט דוחה את מרבית טענות התובע הנוגעות לתקופת השכירות הראשונה, ומוצא אותן כבלתי נתמכות בראיות. רק הטענה בדבר תשלום אמישראגז בסך 18.70 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית, מתקבלת. כמו כן חויב התובע בהוצאות הנתבעת, בסך 2,500 ₪ בתוספת מע"מ, נוכח דחיית מרבית התביעות. פסק דין זה ניתן בהעדר שני הצדדים והוא מיום כ"ה באייר תשס"ו (23/05/2006).